קודם כל, חשוב לזכור לפני הכל שעצם זה שהמוצר/חברה לא מנסה על בעלי חיים לא אומר שכל מוצריה טבעוניים. בנוסף, עצם זה שחברה מנסה על בעלי חיים ואין במוצר שלה מרכיבים מן החיי לא אומר שהיא טבעונית. רוב החברות כיום שמנסות על בעלי חיים עושות זאת מכיוון שהן מוכרות בסין. בסין, הניסויים הם חובה על כל חברה שמעוניינת למכור את מוצריה. רוב החברות הגדולות כיום מוכרות את המוצרים שלה שם, מה שאומר שהן מהכסף של החברה משלמות כדי לקיים ניסויים בבעלי חיים. בנוסף, יש חברות שלא מנסות את המוצרים שלהן (לא נמכרות בסין) אך שייכות לחברה שכן נמכרת. על כן, הכסף שאתם משלמים לאותה חברה יכול ללכת גם הוא לניסויים. 

אישית, אני לא קונה מוצרים שנמכרים בסין או שייכים לחברה שמוכרת בסין. לדוגמה – טו פייסד נהגה לא לנסות את מוצריה או למכור בסין. לאחר מכן היא נמכרה לחברת אסתי לאודר (שנמכרת בסין). האם היא עדיין לא מנסה את המוצרים שלה? טכנית, היא לא מנסה. כאשר אני משלמת על המוצרים שלה הכסף שלי הולך בדרך עקיפה לחברה שכן מנסה. 

אחד מהדברים העיקריים שעולים לאנשים כשאני מספרת להן שמבחינתי גם החברות האלו לא "ללא אכזריות", היא השאלה מה ההבדל בין לממן אותן לבין לממן חברות כמו תנובה או טרה. ההבדל העיקרי, הוא שכאשר אנחנו קונים מוצר טבעוני בחברה שמייצרת גם לא טבעוני אנחנו שולחים מסר לאותה חברה שיש העדפה למוצר הטבעוני. האקטיביזם בקניה פועל בשני דרכים שונות. מצד אחד, אנחנו מייצרים יותר ביקוש למוצרים טבעוניים ודואגים שהטבעונות תהיה יותר מונגשת וקלה. בכך, אנחנ ועוזרים שיותר אנשים יוכלו לצמצם צריכה מהחי/לעבור לטבעונות. מצד שני, כאשר החברה רואה שהמוצרים הטבעוניים יותר רווחים מהלא טבעונים, היא מצמצמת את הייצור של מוצרי הסבל כדי לייצר יותר מוצרים טבעוניים. 

כאשר אנחנו קונים מחברת איפור/קוסמטיקה, אין לנו את האופציה לשלוח מסר של "קניתי את המוצר רק כי הוא טבעוני". במידה והחברה עצמה מממנת או שייכת לחברה שמממנת ניסויים בבעל חיים, גם אם המוצר עצמו ללא מרכיבים מהחי, החברה עדיין יכולה להשתמש בכסף כדי לממן ניסויים. בהחרמה של חברות שלא מנסות/שייכות לחברות שמנסות, אנחנו שולחים מסר חזק יותר. מסר שגורם לחברות להבין שלא תמיד יצא להם משתלם לעשות את הצעד של כניסה לסין. מסר שגורם להם להבין שהן יכולות להפסיד קהל. וכמובן אנחנו חוסכים כסף שניתן לקנות בו בחברות שמתחשבות בבעלי חיים ובקהל שלהן.